הגעתי לצרפת, יום לפני תחילת קורס המרוצים עליו חלמתי שנים, והזמן פשוט סירב לזוז.. נדמה היה שהשעון שלי ממש עצר..
ואז הגיע הבוקר של פתיחת הקורס, לא ישנתי הרבה וקמתי, בניגוד להרגלי, הרבה לפני השעון המעורר..
אני עוד זוכר את חיפוש הכתובת של בית הספר (ימים של טרום וויז..), הכניסה לשביל הגישה, החניה לצד מכוניות מרוץ של אחרים שאני לא מכיר וגם הם הגיעו לקורס..
אני זוכר שבכל סיום יום היה לי ממש "מבאס" שצריך לעזוב את המקום.
אני זוכר את המועדון הקטן בקומה השנייה של בית הספר, היה שם שולחן פינג פונג ובר משקאות (נטולי אלכוהול..), והיינו מסיימים יום ויושבים שם על משקה קל ומשחק עם החברים החדשים שיצרנו.
אני זוכר שהיו לי אינספור שאלות למדריכים, נורא רציתי לדעת כל מה שניתן על המרוצים, קינאתי בהם שהם במקצוע עליו אני חולם.
זה היה לפני 30 שנה.. והיום?
בעוד שבוע בדיוק יפתח המחזור הראשון של קורס המרוצים החדש שבנינו, קורס שהפך ללהיט מיד עם לידתו, ולא סתם.
כשמגשימים חלום קורה משהו בגוף, בנפש, יש הרגשת התרוממות רוח, ככה זה גם כשמגשימים לאחרים את החלום. כשישבתי בכיתת הקורס שלי, לפני 30 שנה, שתיתי את דברי המדריך הראשי, ניסיתי להבין הכל, ללמוד הכל, לפענח למה הוא אומר דברים שמנוגדים למה שאני מכיר בנהיגה..
אני חושב שבאיזה שהוא מקום הערצתי אותו, הוא היה במקום שאני רציתי להיות, נהג מרוצים..
וכשיצאנו למכוניות, רמת הציפיה, הדריכות, אין סיכוי שאשכח את זה, בחיים.
אני גם זוכר את היום האחרון של הקורס, כשהוא הדגים לי נהיגת מרוצים, ישבתי לידו וחשבתי לעצמי שאין סיכוי שאני אי פעם אגיע לרמה הזו, זה היה די מתסכל.
(שנתיים מאוחר יותר נפגשנו באחד המרוצים, התחרנו, לספר מי מאתנו ניצח?..)
עד כה הצלחנו להרים בארץ מרוצים, אליפויות, אלופים, מאות ספורטאים, ועכשיו אנחנו מתחילים להכין את הדור הבא, בטוחני שמתוך קורסי המרוצים נראה רבים שמצטרפים למעגל המתחרים.
ולמי שלא ממש מבין על מה אני מדבר..
קורס המרוצים של פרודרייב:
12 מפגשים, העמקה עיונית ומעשית בעובי הקורה של נהיגת המרוצים, כולל הצדדים המנטליים שלה, הדרכה ואימון על ידי מאמנים שהם נהגי מרוצים, כולל גידי ואני אישית, קבלת רישיון מרוצים רשמי של מדינת ישראל בנוסף לתעודת בוגר קורס המרוצים של פרודרייב ו.. השתתפות במירוץ מכוניות בין הלקוחות.. החוויה האולטימטיבית.
זהו, כתבתי את שעל ליבי, נתראה בקורס הבא שלך..
ראם
